ההספד של סבא קוצ'ה

ינאי נכד אהוב ויקר מפז אני יושב לכתוב הספד והלב נמחץ וכואב. אני רגיל לכתוב ברכות לימי הולדת ולחתונות. אבל הספד? אתה היית אמור להספיד אותי ולא אני אותך. עולם הפוך ולא צודק!

כמה אתה תחסר לי לשיחות נפש, לארוחות במסעדות, החיוך התמידי שלך מאוזן לאוזן, העיניים הטובות מלאות החמלה ואהבה לכולם. יחסרו הטלפונים: "סבא, מה שלומך? איך אתה מרגיש?" ואז תספר לי על מעשיך, על הפיצה המושלמת שהכנת, על החיים בתל אביב, על תוכניות הטיול הגדול. ביקשתי שתשמור על עצמך כי יש נשרים בשמיים ואמרת לי לא לדאוג.

ינאי היקר, אתה ילד של טבע, של אנשים. כמו שבר האהובה אמרה, שאתה אדם מושלם. כמה שהיא צדקה.

ינאי יקר, אתה פרח נדיר ויפה שאסור לקטוף אותו. כל כך יפה שהטבע ניצל את חלקיק השנייה של חוסר תשומת לב וקטף אותך אליו ללא רחמים, רק לעצמו. אבל אתה פרח מלא עלעלים ואחד מהם נכנס לתוך נשמתי ודורש ממני להיות חזק וסבא טוב יותר. לכל אחד ואחד מכל האנשים שנגעת בהם נדבק עלעל אחד והופך אותו לאדם טוב יותר, מיוחד יותר, אוהב כל אדם באשר הוא.

אתה כל כך צעיר עם תרומה כל כך גדולה של אנושיות ואהבה.

ילד יקר, אוהב אותך עד אין כץ, תנוח בשלום ושמור על העולם שיהיה טוב יותר.