מה הסיפור עם אהרון העורב

תחילת הקורונה, אני וינאי תקועים בשדרות, כל הזמן אחד אצל השני.

אין מה לעשות, אז התחלנו לראות סדרה על מישהו שמגדל חיות אקזוטיות. ברגע שהסדרה נגמרת, ינאי מתחיל לדבר על כמה שבא לו לגדל עורב. במשך חודש הוא רק חופר לי ולבר על כמה בא לו עורב, שהיא חיה חכמה, יודעת לדבר ואוכלת כל דבר.

לפתע עמרם שואל בקבוצת הווצאפ של מגוון, אם למישהו יש קצת בשר להביא לגוזל של עורב שנמצא אצלו. ברגע שינאי רואה את ההודעה הוא מבין שמישהו זימן לו את ההזדמנות הזאת ופשוט רץ לבית של עמרם ואומר לו שהוא רוצה לקחת את העורב ולגדל אותו. עמרם מסכים ומסביר לו קצת מה לעשות, כי למי יש ניסיון בלגדל עורבים?

אני מגיע לינאי והוא מספר לי את הסיפור ומראה לי את העורב ואנחנו ביחד בוחרים לקרוא לו אהרון, למה אהרון? אין לי מושג.

ואז במשך חודש ינאי משקיע באהרון כאילו נולד לו ילד. הוא סוגר את כל המרפסת למעלה בצילייה, שלא יצטרך להיות בכלוב, חס וחלילה. מביא לו כל שאריות של אוכל שיש בבית (עורבים אוכלים הכל) ומנקה את המזכרות שאהרון משאיר במרפסת כל חמש דקות.

ולאט לאט ינאי רצה שאהרון ילמד לצאת החוצה ולחזור, אז הוא שחרר אותו לפעמים (וכמובן ששמר עליו בעשר עיניים).

יום אחד ינאי משחרר את אהרון והולך לשבת עם נעם ויותם במרפסת שלהם (שם הוא יוכל גם להשקיף על אהרון) ובזמן שאהרון יושב על הגג של השכנים, פתאום כמה עורבים תוקפים אותו והוא בורח ונעלם. התחלנו לחפש מסביב לכל הבית ולא מצאנו אותו. ינאי מתבאס אבל ממשיך הלאה.

ומאז כל פעם שינאי היה ראה עורבים היה לו חיבה אליהם למרות שהיא חיה שנתפסת בחברה בצורה שלילית.

אפילו פעם אחת כשגרנו בתל אביב חזרנו ממועדון אל הדירה שלנו ובדרך ינאי ראה עורב פצוע, התחיל לרדוף אחריו, תפס אותו ולקח אותו אל הדירה. כשהגיע לדירה הוא שם אותו בגג ונתן לו קצת אוכל.

תמונות של אהרון:

העורב מתל אביב: