משתפת במילים שנאמרו לאחיין המתוק שלי ביום השנה לקבורתו

יום התאונה: תומר הרים את הטלפון הבנתי שקרה משהו "רעות- ינאי נפל לנהר לא מוצאים אותו" אני עם סחרחורת, לחץ בחזה, בלי הרבה מילים, נכנסת להתקלח כי כך אני תמיד עושה בזמן צירים כשהבטן מתהפכת, הגוף רועד וקר. לא בוכה, לא מדברת, אבל בודקת שתומר נוסע מספיק מהר כדי שכבר נגיע לשדרות. מגיעים, כולם בסלון. אני כבר כמעט בוכה אבל מסתכלת לנירית בעיניים ואנו לא מבינות מה? מה עכשיו? מה עושים עם הידיעה? שמנו מזרון בסלון ושכבנו כולנו יחד בחוסר אונים מטורף. דברים מתחילים לנוע, טלפון מהקונסול, אנו מבינים שמשפחת בסודו בדרך למקסיקו, מעירים את סתיו שמגיע ולא מבין ״הריי יש לו תיק מלא במבה בשביל ינאי״ הוא מעיר את בטו וגלי ואז כבר מגיעים אריק ורינת ורותם ורן וכולם מתייצבים. לפנות בוקר מתחילות להבין שהשמועה עוברת ואנו צריכות לספר למשפחה . כולם אומרים ״הוא חזק״ ״הוא ישרוד". הכל נשמע הגיוני כל כך, ואני מאמינה. מאותו הרגע אני לא עוזבת את הבית של נירית.

הם נוסעים לתל אביב למגנוס אני נשארת לשמור על אשל . תומר בדרך להודיע לילדים ואני בכלל לא איתם. נפתח החמל , עושים הכל כדי שלא יהיה ספק קטן שחלילה לא עשינו הכל כדי להציל את ינאי. התחושה של מוות ותקווה מתערבבת. אני שולחת הודעות בוואטסאפ לינאי שיהיה חזק ״אנחנו בדרך״. (לאחר שקיבלנו את הטלפון שלו הבנתי שהוא קיבל מלא הודעות ביום הזה) מגיעים מלא אנשים, הכל מנוהל ברוגע, בדריכות, בשיתוף פעולה, המון כבוד ושקט. ואני שם כל הזמן, צופה ונפעמת איך דורי תופס מנהיגות, דורש לשיתופי פעולה, לא שוכח ומזכיר לכולם להודות אחד לשני. איך נירית ודורי דואגים לחברים של ינאי ומזכירים להם שישמרו ולא יסכנו את עצמם.

בלילות אנו שוכבות חבוקות. יש רגעי שבר וכשנירית נרדמת אני לא זזה כדי שיהיה לה רגע קטן של מנוחה. מצטרפים החברים מהצוות והקומונה ולא עוזבים! כולם נשארים לישון וכולם מחכים לשמוע מה עם ינאי. השבת הומה אדם - תפילה, קידוש , ארוחה. נירית ודורי מכנסים אותי את ירדן אשל שחר ובר ועושים לנו הכנה שצריך להתחיל ולשחרר את ינאי ולאפשר לו להמשיך הלאה.

יום שבת בערב הבית והרחוב מלא במשפחה וחברים . מגיעה הידיעה הקשה ושוב מכנסים אותנו בחדר. עכשיו גם עם אדי ובני . מקבלים את הידיעה הקשה מכל שנמצאה הגופה. אני נשברת אך דורי מחזק ואומר ״הסבים בחוץ״ ואנו יוצאים . דורי ונירית דבר ראשון מתקשרים לחברים שבמקסיקו ומודים מעומק ליבם על כך שהיו שם וחיפשו את ינאי . התחילה התארגנות לוגיסטית גדולה אנשי מגוון וגוונים אנשי שדרות מעגלים של ינאי ודורי ונירית כולם עוזרים בניהול הבאת הגופה ובארגון השותף פה בארץ.

קורה משהו מדהים וקסום שינאי מצליח לעשות שרבים לפניו לא הצליחו אחדות חיבור בין אנשים מכל המגזרים מכל המינים מכל הארץ תחושה של אהבה ללא תנאי אין ציניות אין עוקצנות יש אחדות.

כמעט ולא ישנות. אני הולכת מאוחר לישון בודקת שיהיה מי שיסגור את המיחם ושיסגרו את האורות.

ינאי בשבילי... זה ברגע שסיימתי את הרפטינג בפרו- לרוץ ולקבל את ההודעה שנולד. זה לסחוב אותו על הגב בטיול ליריחו. זה פעימות לב חזקות כאשר אני יורדת במדים מהאוטובוס בשכונת נווה אשכול מרוב התרגשות למפגש . זה לעשות לו צמות בשיער הבלונדיני השופע . זה לתכנן ולעשות כל אטרקציה אפשרית בבוסטון ולגלות שהכי אוהב להיות איתנו בבית או לשחק על סקייטבורד ברחוב עם נערים אמריקאים. זה להרים אליו טלפון ולהרגיע זה להתווכח שעה ולהבין שאנחנו הריי מסכימים על אותו הדבר . זה להרגיש הכי נוח לשתף תמונות ולשלוח סרטונים וכמובן תמיד לקבל תגובה. זה להתחבק על הספה ולצחוק בטרוף. כל כך הרבה רגעים משותפים היו לנו ב25 שנותייך.

השנה שהייתה לי: זו השנה הכי חזקה בחיים שלי זו שבה קיבלתי את המכה הכי קשה שידעתי והכאב עמוק. זו שנה שאני נוכחת כל כולי רגישה לניואנסים עדינים, שומעת את קולות השבר ונשברת בעצמי. זו שנה שאני נמצאת עם המשפחה, ורואה אותם בכאבם ובאומץ ליבם. מבינה שהחיים שלנו השתנו ונפלה עלינו גזרה כאילו הקרקע נשמטה אך במקביל רואה שמתקיימים חיים ויש תמיכה. שנה של הרבה יחד משפחתי, הרבה מגע, חיבוק ,אהבה ותמיכה. שנה בה עוצמות הרגש מחודדים המפגשים עם החברים ממלאים מחזקים ונותנים תקוה. הדאגה גדולה לניריתי דורי ירדן נטע אשל שחר ובר האהובה.

סייפא: נוקי, אוהבת אותך אני נפתחת ומתרחבת כאשר השם שלך עולה. אני מרגישה הכי גאה שיש , ביופי שלך בחום האנושי שפורץ ממך באותנטיות, בחיות שלך. נולדת עם אנרגיות מטורפות ואני חשה אותן כל הזמן כאילו אתה כאן איתנו. אתה ינוקי איש של חיבורים וגישורים, של הקשבה ותמיכה, קבלה וחמלה לאחר. אתה חבר ללא פשרות, אתה דרשן לאמת ודיוקה, אתה ישר ורואה טוב.

המפגש מול הקבר מחזיר אותי לאדמה כאילו נותן לי ״קאפה ״ בפרצוף ומחזיר אותי למציאות זה אמיתי!

אתה השארת לי מתנה – לגשר ולחבר לבחור בטוב ולעשות טוב להתחבר למצפן הפנימי ולבחור באחריות אישית. את החיסרון שלך אמלא באהבה.

רעות